<h1>סמ"ק מצוריך סימן קפ"ו</h1>
<h2>דף יא:</h2>
שלא יחזיר המגרש אשתו משנשאת לאחר כדכתיב (דברים כ"ד) לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה וגו', ובין מן האירוסין ובין מן הנשואין כחכמים (יבמות דף י"א)א) וכן כיוצא כזה אשה שהלך בעלה למדינת הים ושמעה שמת בעלה בעד אחד ונישאת ואחר כך בא בעלה דאמרינן (יבמות דף פ"ז) תצא מזה ומזה, וכן אם נתגרשה בגט פסול ונישאת, ודווקא נישאת אבל נתקדשה מותרת להחזיר לו, וכן אם נישאת על פי עדים ונמצאו שקרים, ועד אחד נאמן בין באשה בין איש בין ביבמה אפילו עבד ואשהב) חוץ מצרתה ויבמתה וכלתה וחמותה ובת בעלה, וגוי נאמן מסיח לפי תומו, והיא עצמה נאמנת היכא דלא שייך למימר דאמרי בדדמי כגון מת בעלי במלחמהג). ואשה שזינתה תחת בעלה בעדים או שלא בעדים אסורה עליו אם קינא לה ונסתרה, ושמא הלכה כמאן דאמר (סוטה ב') קינוי על פי עצמו ולכך יזהר אדם שלא יאמר לאשתו אפילו בינו לבינה אל תסתרי עם פלוני שמא תסתתר ותהא אסורה לו ולא יוכל לגרשה בעל כרחה מפני תקנת רבינו גרשום ותהא עמו באיסורה). א)0פסק האלפס דגרושה שזינתה לאחר שנתגרשה מותרת לחזור לבעלה הראשון, מאי טעמא אישות כתיב בה [עכ"ל. וכן] כתב אבי העזרי נראה לי כדבריו דלא מוקמינן קרא דאחרי הוטמאה אלא בסוטה הנסתרת והיינו שזינתה תחת בעלה, (לס"ג) [מרדכי (יבמות סי' ב')]. ב)0אמרינן התם בפרק האשה שהלכה (דף קי"ז) אמר רב נחמן באת אשתו לבית דין ואמרה מת בעלי התירוני לינשא מתירין אותה לינשא ונותנין לה כתובה תנו לי כתובתי אף לינשא אין מתירין דאדעתא דכתובה אתאי, ומסופק שם באמרה שני דברים מת בעלי ותנו לי כתובתי מהו, עכ"ל. [אפילו עד מפי עד מפי שפחה מפי קרובים נאמנים, עכ"ל תוספות. משום דמילתא דעבידי לגלויי לא משקרי, עכ"ל פרק האשה שלום (דף קט"ז)]. ג)0ועד אחד במלחמה בעיא היא ולא איפשט ופסק רב אלפס שאין מועיל אלא אם כן אמר מת וקברתיו שזהו עדות ברור ואם לא אמר כן אף שני עדים אינם נאמנים, וכתב רבינו משה (הלכות גירושין פ' י"ג ה"ב) אינה נאמנת לומר מת במלחמה אף בקברתיו (ו)אם המלחמה ידועה גרסינן בירושלמי (יבמות פרק ט"ו ה"א) עד אחד [אומר] מת במלחמה מהו ומסיק דמעשה בא לפני ר' אמי ואמר אם נשאת לא תצא ואם לא נשאת לא תינשא, עכ"ל בפרק האשה, ס"ג. ד)0[עבד רבינו תם מעשה ביהודית שנשתמדה ולקחה גוי להיות לו לאשה ונתגיירו והתיר רבינו תם להיות לה לאיש אע"ג דתרי נטמאה כתיב אחד לבעל ואחד לבועל דאין (עמה) [ערוה] לגוי וראייתו מאסתר דפרהסיא הוה [וכו'], ולא נראה דהא אמרינן מזנה על יד גוי ואם כן יש ערוה לגוי, עכ"ל בסוף פרק בן סורר ומורה בתוספות (סנהדרין דף ע"ד ד"ה והא)]. ה)0תו' מס"ג. ואם לא קינא לה ונסתרה אינה נאסרת על בעלה, ופסק רבינו חננאל (מכות דף ז') שנאסרה לבעלה משעת שיראו עדים שמתנהגים זה עם זה דבוקים במחבואות כמנאפים, ואין צריך שיראו שיכניס כמכחול בשפופרת. הג', אבל משישמעו אותן מנאפים לא שמענו כי מה שמיעה שייכת במנאפים כך פירש הר"ם, עכ"ל המרדכי (יבמות סי' ט"ו). אבל בסתירה לבד אינה נאסרת כאשר ביארנו. גרסינן בפרק ארוסה במסכת סוטה (דף כ"ז) אשה מזנה בניה כשירים רוב בעילות אחר הבעל.
